<h1>התרומה סימן ל"ט</h1>
<h2>דף פג:</h2>
וצריך שיתן עפר אף למטה כדאמר ר' זירא וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שיתן עפר למטה ועפר למעלה והיינו דאמרינן פרק השוחט (ל"א ע"א) גבי יואב בר תחליפא בדיק גירא ושחיט עופא כד פרח ומזמן עפרא לכולי פקתא על העצים ועל האבנים כדי שאם יפול הדם שם יהיה עפר תחתיו.
<h2>דף פה.</h2>
השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות השוחט את הטריפה או ששחט ונמצאת טריפה ר' מאיר מחייב בכסוי וחכמים פוטרין והיינו רבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה והלכה כמותו דראה דבריו של רבי שמעון בכסוי הדם ושנאן בלשון חכמים.
<h2>דף פו:</h2>
כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן ושפך וכסה במה ששפך יכסה וזהו בסכין והוא הדין בידו או בקיסם ובלבד שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו.
<h2>דף פז.</h2>
ת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה מעשה באחד ששפך ובא חבירו וקדם וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים אבל בזמן הזה לא עבדינן עובדא בהא דהוי כעין דיני קנסות ובמידי דלא הוי חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו כדאמרי' בהחובל (פ"ה).
<h2>דף פז:</h2>
תנן דם הניתז ושעל הסכין רבי חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות רבי יהודה בא לפרש דברי תנא קמא כדאמרינן (פ"א) פרק חלון אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבי יהודה אימתי במשנתנו לפרש ובמה לחלק ואף על גב דבגמרא יש ברייתא כי האי גוונא וקאמר במאי קמפלגי רבנן סברי כל דמו רבי יהודה אמר מקצת דמו. שמא במאי קמפלגי דקאמר תלמודא רבי ירמיה דקאמר פרק קמא (ז' ע"ב) דגיטין דאימתי דרבי יהודה לחלק גבי ספינה גוששת אף על גב דהתם היא משנה (פרק ג') דחלה אמר רמי בר חמא דסבר שפיר זה בורר דאימתי מכל מקום הלכה כרבי יוחנן דאימתי לפרש ואין חולקין כלל לא בברייתא ולא ממתניתין דמסתמא ברייתא דהכא ומתני' הכל אחד ולמה יש לי לומר דפליגי אהדדי כיון ששנויות בלשון אחד מיהו אפילו רבי יוחנן סבר שפיר שרבנן של ברייתא חולקין מדקאמרי דמו מלמד שחייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז וכו'. משמע כל דמו בין על הסכין בין חוץ ומכל מקום פליגי על רבנן דמתניתין דהנהו לאו לפלוגי אתו דאין כתוב שם זה הלשון. ומ"מ הלכה הוא במתניתין דאימתי לפרש אתא ופטור מלכסות דם הניתז על האבנים ושעל הסכין אם יש דם אחר עוד על העפר וכן פסק ר"ח.
